פסק דין משלים לעניין העונש בתיק ע"פ 3314/06

השופט ח' מלצר:

1.              בתאריך 11.1.2010 ניתן פסק-דיננו בערעור, שבגדרו השיג המערער על כך שהורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: הנשיא מ' בן-דוד, סגן הנשיא נ' ממן והשופט א' אברהם) בביצוע מעשה סדום בפרשה אחת שיוחסה לו ובביצוע מעשה סדום ואונס בפרשה שניה שיוחסה לו.

בעקבות הרשעות אלה נדון המערער בבית המשפט המחוזי הנכבד ל-17 שנות מאסר בפועל ול-3 שנות מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות המנויות בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). כמו כן הוא חויב בתשלום פיצוי בסך של 50,000 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) לכל אחת מהמתלוננות.

2.              בפסק דיננו דחינו - פה אחד - את ערעורו של המערער לגבי הכרעת הדין והרשעותיו של המערער בגדרה, למעט בסוגיה בודדת שהובילה - ברוב דעות - לזיכויו של המערער מן הספק ביחס למודעותו של המערער באשר לגילה של המתלוננת בפרשה השניה (כי טרם מלאו לה שש עשרה שנים, במשמעות סעיף 345(ב)(1) לחוק). יצוין עם זאת כי על אף הזיכוי מן הספק הנ"ל ראתה גם דעת הרוב להרשיע את המערער באינוסה של המתלוננת בפרשה השניה - לפי סעיף 345(א)(1) לחוק (שאיננו מדבר בקטינה דווקא) וכן בביצוע מעשה סדום בה לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק.

3.              בעת הדיון שהתקיים בערעור הודיע לנו המערער (שסירב להיות מיוצג על ידי עורך דין, בנסיבות שתוארו בפסק דיננו) כי הוא זונח את ערעורו כנגד העונש והוא משליך את יהבו רק על זיכויו מההרשעות. עם זאת, בפסק הדין קבענו כי אנו רואים שיש צורך להיזקק לטענות שהעלה בעניין זה בשעתו בא-כוחו בהודעת הערעור שהגיש (ועליהן חזר חלקית גם המערער בתוספות שונות להודעת הערעור שמסר לנו). הדבר נומק בעובדה שערעורו של המערער ביחס למודעותו לגבי גילה של המתלוננת בפרשה השניה התקבל כאמור והן בהתייחס למצבו הנפשי הנטען, כמו גם להוראות סעיף 6 לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה). על פי הוראות חוק ההגנה - בית משפט לא יחליט בנוגע לעברייני מין בעניינים המפורטים להלן, אלא לאחר קבלת הערכת מסוכנות עדכנית, כאשר החלופה הרלבנטית לענייננו קובעת שחוות דעת כזו נדרשת "...בעת החלטה בערעור על גזר דין" (הוראת סעיף 6(א)(1)(ב) לחוק ההגנה). ציינו כי הוראות חוק ההגנה חלות על ענייננו מכוח האמור בסעיף 34 לחוק הנ"ל ולפיכך - לאחר שהחלטנו להתייחס גם לערעור על גזר הדין - ביקשנו לקבל הערכת מסוכנות מעודכנת לגבי המערער. זו נמסרה לנו בתאריך 22.2.2010 ומיד בסמוך לכך ביקש המערער שעותק הימנה יומצא לו. נענינו לבקשה זו מכוח האמור בסעיף 6(ב) לחוק ההגנה, לאחר שפרקליטות המדינה (שנועצה בעניין עם המרכז להערכת מסוכנות) לא הביעה התנגדותה למסירת החומר כאמור.

4.              לאחר הדברים האלה קבענו מועד (21.4.2010) להשמעת טיעונים ביחס לערעור על גזר הדין ולקראת אותו דיון הגיש לנו המערער (כהרגלו בעבר, המתואר בפסק דיננו) כרך טיעונים מקיף, בצירוף 30 נספחים. מעבר לכך הוא ביקש שמי שהכינה את הערכת המסוכנות (גב' מ.ב) תתייצב ביום הדיון על מנת להיחקר על חוות דעתה. בהקשר זה החלטנו כי הבקשה תתברר ביום הדיון והורינו כי עורכת חוות הדעת תהיה נוכחת באותו מועד. ביום הדיון חזר בו המערער מבקשתו האמורה כנגד הוספת טיעון משלים בכתב שהכין לעניין הערכת המסוכנות (בצירוף 6 נספחים) - חומר אותו קיבלנו.

5.              בעת הדיון חזרו המערער ובא-כוח המדינה בתמציתיות על טיעוניהם ביחס לגזר הדין וכן השמיעו התייחסויות באשר להערכת המסוכנות, שבסיכום שלה נאמר כי המסוכנות המינית הנשקפת מן המערער גבוהה.

מהערכת המסוכנות (ומהחומרים שהוצגו לנו גם על ידי המערער) התברר עוד כי ההמערער השתתף בכלא בסדנאות פסיכוחינוכיות לעברייני מין וזאת לאחר שהציג למנחים שם מצג כי הוא חזר בו מן הערעור שהגיש לבית משפט זה על הכרעת הדין והותיר בעינו רק את הערעור על גזר הדין - מצג שעמד בהיפוך גמור להתנהלותו בפועל. למען שלמות התמונה אסביר בהקשר זה כי נמסר לנו שעברייני מין המצויים בהליכי ערעור על הכרעת הדין וטוענים כי הרשעתם בטעות יסודה - אינם יכולים להשתלב בקבוצות טיפוליות בכלא, וכך הובהר גם למערער, ואולם נראה שהוא בחר להטעות את גורמי הכלא בנושא זה. בא-כוח המדינה גרס כי להתנהגות זו אמורה להיות השלכה לגבי הכנות שיש לייחס לכל טיעוניו של המערער בפנינו, ואולם על מנת שלא להקדים אחרית לבראשית - נביא דברים על פי סדרם.

6.              במסמך הטיעונים הכתוב לעניין העונש שהגיש לנו המערער כאמור, הוא מציין - בפתח הדברים - כי הוא מקבל על עצמו במלוא ההבנה וההערכה את פסק הדין שהשמענו בעניינו (זאת לאחר שבמהלך ניהול המשפט וכן בערעור הוא כפר במרבית העובדות בכתב האישום, שיחסו לו עבירות שונות). בעקבות הצהרה זו הוא מפרט במסמך, באריכות, את תולדות חייו ונסיבות ביצוע העבירות ומונה את ההשתלמויות והסדנאות השונות שעבר במסגרת מאסרו. הוא מוסיף כי במהלך שהותו בכלא הוא הוציא רישיון חשמלאי ותעודת הסמכה כמכונאי רכב וכרתך גז מגן וזאת בנוסף להיותו, לדבריו, גם מהנדס מכונות - הכל על מנת שיתאפשר לו להתפרנס בכבוד לאחר שחרורו מן הכלא ובתוך כך לשלם פיצויים לנפגעות שבהן פגע.

לעניין הערכת המסוכנות טוען המערער כי היא "רצופה שקרים, עיוותים ושינויים" וכי עולה ממנה, לגישתו, חשד לתיאום עמדות אסור בין מעריכת המסוכנות לבין העובדת הסוציאלית של שירות בתי הסוהר שטיפלה בו. עוד טוען המערער כי מעריכת המסוכנות קיימה עימו קשר טיפולי במשמעות סעיף 9(2) לחוק ההגנה וכן כי היא היתה בעת עריכת חוות הדעת בניגוד עניינים במשמעות סעיף 9(1) לחוק האמור, שכן היא קרימינולוגית קלינית המועסקת ב-מב"ן/שב"ס ולפיכך, להבנתו, היא לא היתה רשאית, בהתאם לדין, לכתוב את הערכת המסוכנות ביחס אליו.

בעקבות הערות כלליות מקדימות אלה וכפתיח לטיעוניו לגופם - רואה המערער לציין כך:

"ראשית אבקש להביע התנצלות וחרטה אמיתית וכנה יחד עם צער רב מעמקי ליבי לשתי הבחורות שבהן פגעתי, למשפחותיהן ולמכיריהן, על המעשים הנבזיים, השפלים והבלתי ניתנים לתיאור בשפת אנוש - שביצעתי בהן - פעלתי כחיית אדם.

אני מזדהה עם רגשותיהן וכואב את כאבן ובטוחני שגרמתי נזק וצלקות בגופן ובנפשן של שתי הנפגעות, שלא ישכחו ולא יירפאו זמן רב.

ואהיה מוכן במסגרת הסדר התשלומים לפצותן בסכום נוסף שיעזור בשיקומן ובהחלמתן בכל מובן".

לאחר מכן מעלה המערער את ההשגות הבאות כנגד העונש שהושת עליו:

(א)     גזר הדין חורג מרף הענישה המקובל.

(ב)     גזר הדין מתעלם מנסיבותיו האישיות הקשות (אביו נפטר מסרטן; אימו חולה עתה בסרטן; אחיו האחד נהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי ואח אחר נפטר בהיותו תינוק ממוות בעריסה; הוא התגרש מאשתו).

(ג)      גזר הדין לא נתן משקל ראוי למצבו הנפשי המעורער (שאמנם הוטב עתה, אך הביאו בעבר אפילו לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית).

(ד)     גזר הדין מתעלם מהעובדה שעד להרשעתו הנוכחית - מהלך חייו של המערער היה נורמטיבי ולא היה לו עבר פלילי.